Red Hat 7 - Network Manager
lspci. לכן כרטיס שמוחלף במחשב פיזי מקבל את אותו השם.nmcli device status מציג את ההתקנים, nmcli connection show את החיבורים, nmcli connection up ו-nmcli connection delete מפעילים ומוחקים חיבור, ו-nmcli connection add יוצר חיבור חדש לכרטיס עם כתובת קבועה.nmcli c s במקום nmcli connection show, ולהשתמש ב-Tab.מבנה ושמות דיסקים ומחיצות בלינוקס:
הוכן ע"י התלמיד המצטיין: אברהים אבו שיכה
פרקי ההרצאה: Red Hat 7 - Network Manager
תמלול ההרצאה: Red Hat 7 - Network Manager
הטקסט המלא של הדקות הראשונות בהרצאה «Red Hat 7 - Network Manager» בקורס הווידאו של PracticU – כתוביות בעברית עם זמן התחלה לכל פסקה. כך תוכלו לקרוא ולחפש את הנושאים לפני שמתחילים ללמוד.
אחד השיפורים המעניינים שחשוב לדעת אותם כשעוברים לגרסה 7 זהו שיפור ברכיב הנטוורק מנאג'ר, הרכיב שעושה בקרה לממשקי הרשת שלנו.
הרכיב שודרג משמעותית ואם בגרסה 6 וגרסאות קודמות לרוב אנחנו ביטלנו את הרכיב הזה ובעצם עברנו לסקריפטים שמגדירים את הכרטיסים באופן ידני בגרסה 7 זהו אינו המצב.
רכיב שימושי מוכן לפרודקשן ואף יכול בצורה טובה מאוד לנהל תצורות כמו ברידג' שבו אנחנו יוצרים מעין סוויץ' וירטואלי בתוך המחשב שבמיוחד שימושי למערכות וירטואליזציה ותצורת טימינג או מה שהיה נקרא בגרסה 6 בונדינג שזה למעשה מאפשר לקחת שתי כרטיסי רשת ויותר ובשביל שרידות להפוך אותם לכרטיס רשת אחד, כמו כן זה מאפשר גם
לקבל ביצועים עדיפים ועוד מספר יתרונות. כל זה ניתן לעשות בעזרת רכיב הנטוורק מנאג'ר. היום בסקירה הקצרה על רכיב הנטוורק מנאג'ר אנחנו נראה קודם כל איך אנחנו מנהלים רשת דרך הממשק הגרפי של המחשב.
אנחנו נראה איך אנחנו חוזרים למצב תאימות ועובדים בגרסה 7 עם סקריפטים, וגם אנחנו נלמד כיצד משתלטים על רכיב ה-Network Manager דרך ה-Command Line.
אוקיי, אז בואו נתחיל, בעצם נלך מהקל אל הכבד. כמו שאמרתי, ניתן להשתלט בצורה גרפית על כרטיסי הרשת.
כל מה שאני צריך לעשות זה ללחוץ פה בפינה וכאן מופיע לי הציור של הכרטיס רשת ויירד, כרטיס רשת האיכותי והוא כרגע מנותק. כל מה שאני צריך לעשות כדי להפעיל אותו, לעשות קונקט, מהרגע שעשיתי קונקט הופיע לי פה אייקון של כרטיס רשת ועכשיו השרת בעצם או ה/תחנת עבודה מחוברים לרשת
ואני יכול בעצם לבדוק את זה על ידי כך שאני אנסה לגשת לאינטרנט ואני מצליח. אם אני רוצה לבטל את החיבור, כל מה שאני צריך לעשות פה זה ללחוץ turn off, ובעצם כאשר עכשיו אני אנסה לגשת לאתר כלשהו, אני מקבל הודעה שהרשת איננה זמינה.
כאשר אני נכנס כאן להגדרות של הכרטיס וויירד סטטינגס אגב כרטיסים מלכותיים אנחנו נראה וי-פיי סטטינגס וכדומה אני בעצם כאן רואה את רשימה של כרטיסי הרשת שיש לי של ממשקי הרשת וכאן אני רואה את האפשרות של להפעיל אותו או לכבות אותו כי לצורך העניין אני אדליק אותו ואז אני אראה
את כתובת ה-IP שהוא קיבל כמו פרטים נוספים על הכרטיס רשת וכאן בפינה אני אוכל ללכת ולעשות הגדרות לרשת. לצורך העניין, אני אכנס כאן ולהגדרות.
נראה כל מיני הגדרות של אבטחה, כל מיני הגדרות של שמות שאני אוכל להגדיר כאן כתובת Mac, להגדיר איך הfirewall יתייחס לדיווייס הזה.
וכאן אני רוצה להגדיר שהמערכת בעצם תתחבר באופן אוטומטי לחיבור הזה כאשר הוא זמין. אני אלחץ על ה-V הזה, יעשה אפליי, וזה ישמור לי את ההגדרות, אוקיי? אז למעשה עכשיו, כאשר אני אעשה למערכת ריבוט, הכרטיס רשת יתחבר באופן אוטומטי.
אני אדגים לכם ריבוט, אוקיי? ואשתמש בנפלאות הוידאו כדי להאיץ את התהליך. שימו לב, המערכת VU מסיימת את העלייה שלה, עשיתי לוגין ליוזר הרלוונטי, ושימו לב, הרשת כבר מחוברת, ואם אני אכנס ל-Wired Settings, אני אראה שהרואה פה Connected, וב-Settings אני רואה שלמחשב כבר יש את כתובת
ה-IP. כך בעצם שולטים בצורה גרפית על ההגדרות של כרטיס הרשת. אחת האפשרויות המעניינות והחזקות של רכיב ה-Network Manager זה שהרכיב מאפשר לי לנהל כמה חיבורים עבור כרטיס אחד.
למה הכוונה? למשל, אם יש לי כמה רשתות אלחוטיות שאני מכיר, יש לי רשת אלחוטית במשרד, יש לי רשת אלחוטית בבית, אוקיי?
אז כל פעם אני ארצה לזכור הגדרות אחרות עבור רשת שונה. או למשל במקרה שאני הולך להדגים פה, יש לי רשת שהיא מקבלת את ההגדרות שלה ב-DHCP, ובנוסף אני ארצה שתהיה לי אופציה גם לבחור בכתובת קבועה על השרת.
ואני אוסיף בעצם Add Profile זה נקרא, או בשפה היותר פנימית של ה-Network Manager זה נקרא Connection, אני נכנס על Add Profile וכאן יש לי את האפשרות לקבוע לפרופיל הזה שם.
אני אתן לו שם אקראי שאני רוצה, נגיד Static Address. פה אני נכנס על הגדרות של IPv4 ואני אבחר פה הגדרות ידניות והקיש כתובת ידנית 192.168.1.20 נגיד.
שם את ה-Network Mask שלי. האפס את הגייטוויי ואתן לו את השרת dns שזה בעצם הראוטר שלי והגייטוויי. עכשיו הוספתי פרופיל ואני רואה כאן בעצם שיש לי שתי פרופילים שאני יכול לבחור ביניהם או מה שבעצם נבחר כרגע שזה השם של הכרטיס EMP0S3 או הפרופיל שעצרתי static address ברגע שאני אלחץ עליו המערכת בעצם קיבלה את הכתובת הסטטית שרשמתי
והיא עובדת עם הפרטים שהגדרתי. וזה פה בדיוק הקשר של מה שהנטוורק מנאג'ר יודע לעשות. יש לו מצד אחד רשימה של כרטיסים ולכל כרטיס יכולים להיות כמה פרופילים או כמו שנקרא להם יותר מאוחר כמה קונקשנים שמכילים הגדרות שונות.
ומה זה שימושי, למשל אם יש לנו VM שאנחנו מכונה וירטואלית שאנחנו מניידים אותה בין סביבות שונות ואנחנו רוצים לקבוע מראש את הגדרות הרשת עבור כל אחד מהסביבות.
כי היום היא יכולה להיות בקלאסטר מסוים של מכונות וירטואליות, לאחר מכן במקום אחר, ואחר מכן אולי באיזשהו ענן וכדומה, ולכן פה יש לי אפשרות מראש לקבוע כמה וכמה פרופילים של רשתות.
כאשר מדובר במחשב נייד, הנושא גם שימושי מאוד, מכיוון שיכול להיות מספר חיבורים, חיבור בבית, חיבור במשרד, חיבור ברשת בבית קפה, שלכל אחד אנחנו נרצה להתייחס עם הגדרות שונות.
הפרופילים לא חייבים להיכנס להגדרות כדי להחליף אותם. אפשר לעשות את זה כבר מתוך הווידג'יט, מתוך האייקון של הגדרות רשת ולבחור כאן בין הפרופילים.
בואו נראה איך זה משפיע על המערכת. אני אפתח פה טרמינל, אני אריץ את הפקודה ifconfig, אני אראה כאן את השם של הרשת. אגב, השמות של ההתקנים הם שונים מעט.
השם של ההתקן הוא בעצם מורכב מהשם של הדרייבר ומהמיקום של הכרטיס הפיזי, או לפחות איך שהביוס רואה אותו בתוך המחשב. כלומר, מה בעצם המשמעות של ה-S3?
אני אריץ את הפקודה lspci, שזאת פקודה בעצם שחושפת איזה התקנים זמינים למחשב על באס ה-PCI, ואני רואה כאן שבעצם בכתובת מספר 3 זמין הכרטיס רשת שאני רואה במערכת.
אז המספר 3 כאן הוא מתייחס לכרטיס שנמצא במקום מספר 3 ב-PCI. למה הדבר שימושי? דבר שימושי זה שאם במחשב פיזי אני מחליף כרטיס אז הכרטיס החדש יקבל בדיוק את אותו השם כמו שהיה לכרטיס הישן וככה אני בעצם יוצר שמות קבועים של התקנים במערכת בהתאם למיקום שלהם.
אז כמו שראינו אני בעצם עושה פה וייב קונפיג אני רואה את הכתובת שלי וכאן אני הולך ואני אחליף פרופיל בתוך הווייר לסטטיק אדרס, ואני אוכל לראות שהמערכת בעצם שינתה את הכתובת שלה לכתובת הסטטית, או לחלופין, אני יכול גם לכבות את הרכיב מתוך הווידג'יט,
ואני אראה שהכרטיס בעצם אינו פעיל. בגרסה 7, utility של ifconfig הוא לא חייב להיות מותקן במערכת.
כאשר הוא לא מותקן אפשר להשתמש בפקודת ה-IP שהיא חלק בלתי נפרד מהמערכת ובעזרתה לראות את הרשימה של הכתובות. IPADDR show, כן? ככה אני אוכל לראות בכל מערכת את הכתובות, אוקיי? כרגע אנחנו רואים שהכרטיס בעצם הוא אין לו כתובת.
עכשיו אנחנו נעלה אותו, אדרס ונריץ עוד פעם IP ADDR show ואנחנו נראה כאן את הכתובת שהכרטיס קיבל ה-utility של ה-IP כמו שראינו IP ADDR show לוקח קצת זמן להתרגל אליו כי הוא מציג את ה-output קצת שונה מ-ifconfig אוקיי ה-ifconfig כמו שאמרתי הוא לא מגיע
או לא בהכרח מגיע עם ההתקנה של המערכת שאלה למי שהפנים היטב את השיעורים הקודמים, איך אנחנו יכולים לדעת מתוך איזה RPM מגיע ה-Utility של ifconfig. והתשובה לכך היא כזאת, אני עושה where is ifconfig ואני מקבל כאן את השם של ה-executable שלו