Simple Toast
makeText: לא יוצרים אובייקט עם new, אלא קוראים ל-Toast.makeText. נותנים שלושה פרמטרים: Context, את ההודעה, ואת משך ההצגה.Context: מחלקת בסיס של ה-activity, שמכילה שירותים שלפעמים צריך להעביר הלאה. כאן מעבירים אותו כדי שה-toast ידע על איזה מסך להופיע, בדרך כלל עם this.Toast.LENGTH_SHORT הוא כשתי שניות, ו-Toast.LENGTH_LONG כ-3.5 שניות. לא ניתן להגדיר משך אחר. אפשר לנסות לקרוא ל-cancel אחרי זמן מסוים, ולפי המפרט של אנדרואיד המשתמש יכול לשנות זאת בהגדרות המכשיר.show. אפשר לשרשר את הכל בשורה אחת, Toast.makeText(...).show().setGravity: אם שומרים את האובייקט במשתנה, אפשר לקרוא לפני show ל-setGravity עם קבוע Gravity (למשל CENTER), ועוד היסט (offset) בציר X ובציר Y. בדוגמה 200 ו-100- הזיזו את ההודעה ימינה ולמעלה.פרקי ההרצאה: Simple Toast
תמלול ההרצאה: Simple Toast
הטקסט המלא של הדקות הראשונות בהרצאה «Simple Toast» בקורס הווידאו של PracticU – כתוביות בעברית עם זמן התחלה לכל פסקה. כך תוכלו לקרוא ולחפש את הנושאים לפני שמתחילים ללמוד.
אנחנו מגיעים לסדרה קצרה של סרטונים שמראים איך אנחנו יכולים להציג מעין הודאה קופצת כזאת על המסך של המכשיר. הודאה קופצת כזאת למשך זמן מסוים נקראת טוסט, ממש כמו טוסט שמכינים.
קודם כל, למה זה נקרא טוסט? אז הסיבה שההודאה הזאת שקופצת על המסך נקראת טוסט זה בגלל שבפעם הראשונה שפיתחו אותה זה היה עבור מערכת אחרת, אם אני לא טועה, חברת מייקרוסופט איזשהו מסנג'ר אז ההודעה הזאתי קפצה מלמטה ונראתה כאילו טוסט כזה שקופץ מהטוסטר ולכן קוראים להודעה הזאת טוסט עכשיו היא לא קופצת מלמטה היא פשוט מופיעה על המסך
אבל השם נשאר טוסט אז בואו נראה איך אנחנו מציגים את זה אז יש לנו פה איזשהו לחצן אנחנו לוחצים עליו אנחנו מגיעים לקוד והקוד הוא מאוד מאוד פשוט בואו נראה כמה שיטות לבצע את זה קודם כל אנחנו יכולים לפתוח פשוט אובייקט toast ואנחנו לא יוצרים אובייקט חדש עם המילה new אלא קוראים
לפונקציה שנקראת make text. מה שאנחנו צריכים לתת זה קודם כל משהו שנקרא קונטקסט. קונטקסט זאת מחלקת בסיס של אקטיביטי. יש לנו פה את האקטיביטי שדיברנו על זה בעבר שזה בעצם המסך ואם אנחנו מתחילים להיכנס לבסיס בואו רגע נרחף על זה עם קונטרול ניכנס לזה ויש לנו פה פרגמנט אקטיביטי, ניכנס, בייס, ניכנס,
הנה אקטיביטי, נמשיך להיכנס, קונטקסט, עוד ראפר, והמערכת לא מאפשרת לנו, או כן מאפשרת לנו להגיע מעבר, והנה אנחנו רואים שהגענו למחלקת בסיס, בסיס, בסיס, וזה הקונטקסט.
קונטקסט מאפשר להכיל בתוכו כל מיני יכולות כאלה או שירותים שלפעמים אנחנו צריכים להשתמש בהם, ולפעמים קורה שאנחנו צריכים להעביר למישהו אחר את הקונטקסט או במקרים אחרים את האקטיביטי בכדי שהוא יוכל להשתמש בשירותים האלה.
במקרה של הטוסט אנחנו מעבירים את הקונטקסט בכדי שהוא ידע על מה להציג את עצמו. אז אנחנו רוצים להעביר את ה-dis, שזה אנחנו בעצם כי אנחנו קונטקסט, ואיזה הודעה אנחנו מעוניינים להציג.
בואו נניח אנחנו רוצים להציג איזושהי הודעה, Hello, All, והדבר הבא שאנחנו מעבירים זה איזשהו קבוע שמתאר כמה זמן אנחנו רוצים שההודעה הזאת תוצג על המסך.
יש לנו שתי אפשרויות או Length short או Length long. בואו נסתכל קודם כל על Length short. Length short זה פשוט הודעה שלוקח לה סך הכל באזור השתי שניות להיות מוצגת על המסך.
בואו נרשום פה two second. ואחרי שיצרנו את האובייקט של הטוסט אנחנו יכולים לבוא אליו, ולקרוא לפונקציה שנקראת show, וזה בעצם יציג את הטוסט.
אז בואו נריץ את זה. הנה התוכנית רצה, בואו נלחץ על הלחצן, ואנחנו רואים פה למטה במשך שתי שניות את ההודעה. נלחץ שוב, פה אנחנו רואים את ההודעה למטה.
עכשיו, אין לנו צורך באמת לבנות אובייקט ולקבל את האובייקט ואז לקרוא לפונקציית show. בואו ניפטר רגע מהיצירה של האובייקט, ופשוט מאוד נקרא ל-Make Text, טקסט יוצרת לנו אובייקט ומחזירה אותו ואז אנחנו יכולים להיכנס ולקרוא לפונקציית show אז ניפטר רגע מהאובייקט הזה וככה זה הרבה יותר פשוט בואו נריץ אוקיי
נלחץ על הלחצן ואנחנו רואים שקיבלנו ממש את אותו הדבר סבבה בואו נשכפל את זה את זה נשים בהערה וננסה את הלנקסט לונג Length Long בעצם זה באזור השלוש וחצי שניות.
בואו נריץ, תוכנית רצה, נלחצה על הלחצן ובמשך שלוש וחצי שניות בעצם ההודעה נמצאת על המסך ואחרי שלוש וחצי שניות היא נעלמת לה. האם אנחנו יכולים לשלוט באורך ההודעה הזאת?
אז כברירת מחדל אנחנו לא יכולים לשלוט באורך ההודעה כאשר אנחנו בתכנות עצמו אנחנו יכולים אולי לבצע ביטול של הטוסט אם אנחנו מקבלים אותו ואחרי פרק זמן מסוים קוראים לפונקציית cancel אם אתם רוצים אתם יכולים לנסות ולראות שאולי אפשר טיפה לשחק עם זה על ידי הביטול עצמו אבל אנחנו לא יכולים להחליט בעצמנו על אורך